עצמאותה

אם להודות על האמת, לכולנו יש נטייה להסתכלות נוסטלגית-אופטימית על העבר...אבל גם לפני 50 שנה, למרות המיתוסים והתדמית השוויונית סוציאליסטית של התנועה הציונית ודור הפלמ"ח- שוויון לא היה שם...
כדברי יגאל אלון: "... אין להתעלם ממגבלותיה הטבעיות של האישה (?!?!?!?!- הערת המחברות...) ובבואנו לאמן אותה ולשבצה בתפקידי היחידה אל נשכח את ייעוד האמהות של החיילות...".

הפלמ"ח העלה על נס את מחויבותו לשוויונה של האישה העברייה החדשה ולהעלאת ערך הנשים ביישוב היהודי, אולם בפועל- מעטות הן הנשים שהשתתפו בתפקידי לוחמה מובהקים שנתפסו כגבריים (ניתן לספור אותן על שתי ידיים). הנשים בלטו בתפקידי העזר בעלי האופי ה"אימהי", המטפל, המלכד והעוזר כגון, חובשות, אחיות, מחסנאיות וכיו"ב. גם אלו מהן שכן לחמו מתארות את חווית הלחימה כחוויה ייחודית, תחומה לפרק זמן קצר בחייהן; רובן נישאו מיד לאחר מכן, הולידו ילדים ולא המשיכו לפיתוח קריירה צבאית או לתפקידי ניהול בכלל (לא שנישואים, ילדים וקריירה הם בהכרח סותרים האחד את השני). מדהים לראות כיצד חוויה ייחודית וקצרצרה של פחות מעשר נשים לוחמות תרמה לעיצוב המיתוס על שותפות הנשים בלחימה

גם אנחנו כשאנו עוסקות בשאלת השוויון, מנסות למדוד את מידת הצטיינותה של האישה בלחימה, תפקיד שמקבל את יוקרתו משום שהוא נחשב גברי. למה?? מתי יוכלו כבר הנשים לעמוד בפני עצמן כבסיס הגדרה וזהות, כקטגוריה חברתית שאיננה מוערכת מתוך ההנגדה וההשוואה לגברים?

התנועה הציונית הדגישה את חשיבות עיצוב היהודי החדש, הישראלי, אל מול היהודי הגלותי. הדמות שפותחה הייתה רק של הגבר היהודי; עיצוב דמותה של העברייה החדשה היה מעין תוצר לוואי, לא מוגדר. בואו נזכר בסיפור בריאת העולם; גם אלוהים וגם מנהיגיה הגברים של התנועה הציונית עסקו בבריאה: זה של האדם ואלו של היהודי החדש. בשני המקרים היווצרותה של האישה / העברייה החדשה היא by product, תוצר לוואי,של הבריאה המרכזית. מעין חזרה יהודית מודרנית למקורות...

גם בימינו עדיין אין הגדרה ממשית ועומדת בפני עצמה ל "מהי אישה". ההגדרה נעשית תמיד מתוך הפרספקטיבה הגברית.

ונשאלת שאלת השאלות - האם כדי לקדם את מעמד האישה עליה להיכנס לספירה שנחשבת גברית ולהיעשות מעין גבר או להדגיש את שונותה וייחודה ואולי בכך לפגוע בסיכויי השתלבותה...
ייתכן מאד כי עבור נשים בתקופת הקמת המדינה, צעד חשוב לקראת שוויון היה התנערות מדפוסים מסורתיים והשתלבות במערך הלוחמה הגברי. אולם נשים אלו, פחדו להדגיש את נשיותן שמא לא ייתנו להן להשתלב כך שבפועל חוויתן הייתה ייחודית ופרטית ולא תרמה להעצמת מעמד האישה העברייה ככלל. התפיסה של נשות הפלמ"ח קיימת עד היום. נדמה כי כשאישה מעוניינת להתקדם עליה לנקוט באמצעים שיהפכוה "לגברית"- מבחינת התנהגות, התנהלות, אופן חשיבה ודיבור וכיו"ב. רב המנהלים, המפקדים, המנהיגים הם גברים; האם "ברומא התנהגי כרומאית?" האם צריך להשתמש בכל אמצעי, גם תוך טשטוש הזהות הנשית, כדי להשתלב? ייתכן מאד כי היום עדיין כן. אולם, עלינו לשאוף ליום בו כל התפקידים בחברה יהיו בעלי יוקרה לשני המינים. שתפקידים לא ישאבו או יאבדו את יוקרתם מהחשבתם כ"נשיים" או כ"גבריים". שני המינים אינם בעלי עצמאות! כולנו משועבדים לדיכוטומיה המינית על כל משמעותינו. אם בעצמאות עסקינן- לכל אחת ואחד צריך להיות חופש בחירה אמיתי ומשוחרר מסטריאוטיפים...