לך תזדהה!

ME אני?

אני כואב את השכול של אמא פלסטינאית ומאחל להם רמת חיים דומה לשלי, מה שהופך אותי לשמאלן. לא תומך בעקירתה של משפחה במסגרת תכנית ההתנתקות, מה שהופך אותי לימני. אני מגדל ציפורן בזרת ובאמה עונד טבעת זהב גרנדיוזית, מה שהופך אותי לערס. אני בוכה בסרטים או סתם אחת לכמה שבועות, מה שהופך אותי לסיסי . מכור למכנסי שרוול, מעדיף את סיני על ניו יורק  ומעדיף לקרוא ספרי קבלה, מה שהופך אותי לרוחני. בעל תארים בכלכלה ומינהל עסקים, מה שהופך אותי לבורגני-חומרני. כששואלים אותי לשלומי אני עונה 'ברוך השם' ומדבר בשבחי הבורא, מה שהופך אותי לדתי. לא מקיים שום מצווה שהוצבה לי כחובה, מה שהופך אותי לחילוני.
אני לא יכול להיות משהו אחד מבלי להיות גם ההיפך, מה שהופך אותי לחסר אופי.
יופי-טופי.

שחצ אני

שאלת "מהי הזהות שלך?", שואלת "מי אתה?", אבל בעצם בודקת "כמו מי אתה?", מבקשת ממך להזדהות = להיות זהה למשהו שמישהו אחר קיבע כתבנית עוד לפני שאתה הופעת עם ה'אני' שלך .
בכלל, לפתוח משפט ב'אני' הפך לסוג של ניבול הפה. מה זאת  השחצנות הזאת? דבר על האחר. אל תגיד אני חושב, צטט מה שאחר אמר (כדי להנציח את שמו). דבר על הקבוצה לה אתה משויך .
ילד בא לעולם לגמרי בתחושת 'העולם זה אני ואני זה העולם', ואז באים המפוגרים מלבישים עליו גבולות לא לו, תולשים לו נוצה אחר נוצה מהכנפיים הפנימיים שנולד איתם, כל זאת רק כדי שיוכלו לאלף את הפרא הזה, שמעז להיות ה'אני' שלו, מבקשים לקווצ'ץ אותו לנקודה קטנה ולהדביק אותו לתמונה הענקית שנקראת חברה.

תחת. הגדרה.

לכל קבוצת אנשים החוסים תחת הגדרה,  יש מעין מצע, כמו שמיכת פיקה בה מתכסים חברי הקבוצה, ואת גודל השמיכה קובע כריזמטי אחד או קבוצה של כריזמטיים שעצם הקדשת חייהם להצעת המצע הפכה את המצע מקודש, וזה כשלעצמו סוג של פרדוכס: רעיון  הופך למקודש בעיניי הסובבים, כי מישהו הקדיש חייו לזה, ומרגע זה ואילך הרעיון קדוש יותר מחייהם של הסובבים\המקדשים.
לקבל על עצמך הגדרה שאחר טווה, זה להאמין שערכו המוחלט של הטווה גבוה יותר משלך, וה'אני' שלו גדול כל כך עד כדי בליעת ה'אני' שלך והפיכתך לחלק מ'אנחנו'.
הגדרה=זהות פסיבית, אתה מוותר על החצנת ה'אני' שלך ומאמץ לעצמך את ה'אני' של מישהו אחר, רק בגלל שהוא בעל יכולת שכנוע, טיפה יותר גבוהה משל סוכן ביטוח.

הגדרע?

כשאני מקבל עליי הגדרה (וסליחה על הטרחנות המילולית)  בעצם אני מכניס עצמי לכלא,  שם סביבי גדר.
מדהים איך אנחנו מסכימים מתוך כביכול בחירה, לשלול מעצמנו את הזכות הבסיסית ביותר, להיות חופשי.  ויש שיגידו במידה רבה של הגיון:' אנחנו חייבים הגדרה, אחרת איך נדע איפה אנחנו' - כדי להיות פה, צריך שיהיה שם.
 אותם בעלי היגיון בריא (איינשטיין אמר:הגיון בריא=דעות קדומות שהאכילו אותך עד גיל 18) יכולים להגיד שהגדר שומרת עליי, אבל 'ממה אלוהים, ממה?'   (פרח מגינות סחרוף).
הגדרע זה רע? כל עוד הגדר אינה מחשמלת ולעבור דרכה לא מצריך תחושת קריעה ובגידה, לא איכפת לי מידי פעם להתעטף באיזו הגדרה.

חליפת הגדרות

אם אפשר שהגדרה לאדם תהיה כמו לבוש לגוף, היה לי הרבה יותר נוח מידי פעם להתלבש בהגדרה.
לא איכפת לי למלא את המלתחה שלי בפרטי לבוש שחייט-הגדרות גזר ותפר, כדי שיהיה  במה להתעטף כשקר או כשסתם מביך לחשוף עור שלא השתזף באור חמה.
אין בעיה לעשות שופינג בחנויות של מעצבי הגדרות, לו יכולתי לפשוט מעליי את המלבוש  שמתחיל להדיף ניחוח של בית שחי, את הבגד שדורש כיבושׂ אם אפשר עם מרכך המתאים ל(י)מים הקשים של ארצנו.  הייתי מכבד עצמי באיזו הגדרת שלושה חלקים אם היה אפשר לוותר על העניבה שחונקת. הייתי בכיף רוכש ג'ינס של מעצב-דעת-קהל אם היה אפשר להחליף אותו בגלבייה, כשאני משמין, מפאת פיצוץ אוכלוסין בירכיים.
או סתם מידי פעם להסתובב עירום.

רק אני=ריקני?!

והרי לוגית ברור שאם יש אנחנו בהכרח יש הם  וכדי שאנחנו יהיה בהיר לנו עלינו כקונטרסט להשחיר את ההם ובלי שממש התכוונת כי כולנו בעצם אנשים טובים אתה מוצא עצמך שונא אחר כי הוא מהם כי הוא זר כי הוא מעצם היותו מהם מאיים על האנחנו שאתה.
ואז מגיעה מלחמת העולם השלישית וזורקת עלינו את קץ עידן הציביליזציה שעמלו עליה מאז מאז הנגיסה בתפוח עץ הדעת.