קידוש, קברנה סוביניון

אסוציאציות

שישי, סרט ערבי.  קידוש, טלוויזיה. מלאכי השרת, משאירים עדויות. שחרית, כדורסל. סבא, סבתא. בית-כנסת, גלריה. הבדלה, בילוי. כיפה, בית-ספר ממלכתי. תנ"ך, ספרות. פיוט, רוק. כבוד, מרדנות. חגים, על האש. קבר רבי מאיר בעל הנס, אילת. כשרות, גמישה. ספירת העומר לא מתגלח, לא סופר. חברה, דתייה. סמינרים, "העיר השנייה". חייל דתי, ת"א דוס. בית-כנסת, חוף ים. חמין, ביין. ברכת שחיינו, מספקת. חברה, מסורתית. חו"ל, כשרות שבת וינפש. יהדות, הומניזם. חברה, חופשית. הלכה, פילוסופיה. מחשבת, פילוסופיה. רב, כבוד. חסיד, עימות. הכותל, ייצוג. סרט אדום, לא מזיק. תפילין, משתדל. מסורת, הלאה. מנוחה, עבודה. קידוש, קברנה סובניון. עשה רב, לא שואל. נאמנות, לעצמי. מסורתי, אותנטי. יהדות, פלורליזם. אלוהים, אחד.

חור בגדר

אני עצמי אינני שש להגדיר ולגדר את הקשר שלי עם יהדותי ועם אלוהיי, אולם אף על פי כן בפעמים בהם דוחקים אותי לתת תשובה, אני מצהיר על עצמי כמסורתי. קשה מאוד היה לי להגיע להבנה שאני כזה, מסורתי. היוֹ היוּ לי אותן שנים בהן חשתי תחושה של התנצלות מתמדת למול אחרים, הן דתיים והן חילוניים (אם בכלל קיימת הפרדה מוחלטת כזו). כמסורתי חייתי ואני חי  בין שני העולמות, או נכון יותר לומר, חי את שני העולמות. מה שלא כל כך הסתדר לאחרים - "או שאתה דתי או שאתה לא", "חפיפניק", "אתה לא יודע מה אתה רוצה" - לא נחסכו ממני אמרות כאלו ואחרות, ואני, אני חי ומכבד הן את עולם המסורת הנענה לצווי היהדות והן את העולם החופשי (מעול תורה ומצוות), הנענה גם לחוקי ההומניזם והאופנה. מה לעשות?!

שביל הטשטוש

מתח זה כביכול, בא לידי ישוב אצל המסורתי בהכרעות שהוא עושה בחייו.  אין הוא קובע מראש כיצד ינהג, האם יבחר בשמרנות ללא פשרות או אולי במתירנות גורפת כל. המסורתי מתעמת בשאלה זו בסיטואציות רבות בהן הוא נתקל בחיי היום יום, ובכל אחת מהן הוא מעמיד את השאלה הזאת במבחן ההכרעה. פעם יטה לצד מסורת הוריו ופעם לצד העולם החופשי בו הוא חי. ללא עקביות ברורה מראש ולעיתים אף ללא כל הסבר המניח את הדעת. המסורתי אינו "חובב" קיצוניות ולכן הוא יוצר שילוב בין ערכי השניים. כך, בבחינה של מישהו שהוא מסורתי, כאינדיבידואל וכדרך חיים, שואף המסורתי לחיבור בין עולמות שכביכול מנוגדים ויעשה להגברת הטשטוש בניהם.

נאמן למי?

לאורך שנים שאלתי את עצמי, וקרה שהתחבטתי תכופות בשאלה, מי אני בהקשר היהודי? עובדה היא, כי אין אני לוקח את יהדותי ואת הקשר שלי אליה כמובן מאליו. יהיה זה קשר דתי, חופשי או אחר. אני נותן כבוד ומשקל רב ליהדותי ולמסורת ממנה אני בה ואליה אני משתייך ותקוותי להעביר מסורת זו הלאה לילדיי. לא רואה עצמי מחויב להלכה או לרב מסוים ולא רואה במדינת הלכה רעיון ריאלי או רצוי, אם כי אכבד את הרבנים שיטענו לכך. לא פחות מכך אני כן מחויב לערכים אחרים, כמו אלו שקיבלתי מהוריי וממשפחתי - לכבוד האדם, לערבות הדדית ולצדק חברתי. אני אעדיף את השמירה על כבוד חברי ורגשותיהם על פני שמירה על מצווה כזו או אחרת.

תשובה

הנאמנות של המסורתי קיימת. היא שונה מזו של הדתי או של החופשי, אך ברור לי כי היא קיימת. נאמנותו של המסורתי אינה מופנית כלפי אידיאולוגיה זו או אחרת, אלא לערכים שהוריו מסרו לו ולעיתים ינהג לאו דווקא מתוך הבנה או למידה, אלא מתוך אמונה, וזאת כיאה למאמין, אף בחזקת: כך עשה סבי, כך עושה אבי, כך עושה גם אני.
לפני מספר שנים מצאתי את התשובה שלי לשאלתי, מי אני בהקשר היהודי? בעודי שואל שאלות ומכריע בחירות, ממשיך את אותה התחבטות מתמדת בשאלה זו עצמה, הבנתי שהיא  שמגדירה אותי כיהודי.