למה צריך לנסוע עד לטקסס כדי לגלות שיהדות היא לא דבר כל כך מפחיד?

בקיץ האחרון נסעתי מטעם הסוכנות היהודית להדריך במחנה קיץ לנוער יהודי-אמריקני בטקסס. המחנה מנוהל על ידי תנועת היהדות הרפורמית באמריקה, שהמקבילה שלה בישראל היא התנועה ליהדות מתקדמת. לאחר מכן גם ביקרתי במספר קהילות רפורמיות בארצות-הברית, התארחתי אצל משפחות בחגי תשרי וניהלתי שיחות ארוכות עם ישראלים ואמריקנים רבים. המסע הזה חולל תמורה ביחסי אל היהדות והניעה אותי לעיין מחדש במרכיבי הזהות היהודית שלי.

לא נכפה

כמוני, גם רוב המדריכים הישראליים שיצאו למחנה הם בעלי רקע חילוני. כאשר במהלך סמינר ההכנה שנערך בארץ התקיימה תפילת ליל שבת, רובנו נרתע מעצם קיום התפילה, ועוד יותר מכך מהמחשבה שבמחנה נצטרך להתפלל עם הילדים לא רק ביום שישי, אלא כל יום! והנה, יצא שעבורי ועבור רבים מחבריי למשלחת, התפילה הפכה לאחד החלקים היותר מהנים של היום. בייחוד תפילת יום השבת.
החוויה היהודית במחנה האמריקני, ובפרט חווית התפילה, אשר מלווה בגיטרות, שירה ולעיתים גם ריקודים, הייתה עבורי חדשה ולא מוכרת, אך עם זאת לא עוררה בי תחושה של זרות. חגיגית מאוד, שמחה ועשירה בתחושה קהילתית אדירה - היא גרמה לילדי ומדריכי המחנה להרגיש חלק ממשהו משותף, חלק מהעם היהודי. ללא אותו חשש מתמיד מפני כפייה דתית.

לא קיצוני

בניגוד ליהדות הישראלית, בזו האמריקאית יש מקום למורכבות ולגוונים רבים. שלא כמו החלוקה הנהוגה בישראל ל"דתי" או "לא דתי", ל"חילוני" או "אורתודוקסי", רובם הגדול של יהודי אמריקה חי בתווך שבין שתי הקצוות הללו. כך גם משמעות ההגדרה "דתי" נותרת פתוחה ונתונה לפרשנויות של הקהילה והפרט. יהודי אמריקני נהנה מפלורליזם אמיתי ומהחופש לבחור בהגדרת היהדות שלו - באיזה אופן הוא בוחר להיות יהודי.
יש שיאמרו שכישראלים אנחנו לא צריכים לשמור על הזהות היהודית שלנו, הרי ממילא אנחנו חיים פה במדינת היהודים. אני דווקא מרגיש שאנחנו, בעיקר בני הדור הצעיר, צריכים לבדוק ולחקור את הזהות שלנו. לא די בכך שאנו חיים עם עוד יהודים, דוברים עברית ועושים חגים. זו אמנם נקודת פתיחה הרבה יותר טובה וקלה מזו של יהודי לא אורתודוקסי במקום אחר בעולם, אבל פה זה גם נגמר.

לא מטושטש

אבות הציונות וממשיכיהם רצו ליצור יהודי חדש, כזה  שמנותק מעברו. אולם בכך הם הפקירו את היהדות לממסד הדתי האורתודוכסי וגרמו לטשטוש הזהות היהודית אצל רבים. הממסד הדתי גרם במרוצת השנים להמאסת היהדות על הציבור הלא אורתודוכסי, בגלל הקישור הבלתי נמנע כמעט בינה לבין כפיה דתית. להרגשתי, מתפקידו של הדור שלי לשוב ולבחון את זהותו היהודית, ללמוד ולהכיר,  מתוך בחירה, את המקורות היהודיים, ההיסטוריה, המסורת וכל מה שאחד ימצא לנכון. התשובות והמסקנות שכל אחד ימצא לעצמו, לגבי זהותו וזהות העם היהודי, אינן העיקר. הצגת השאלות והלימוד הם העיקר, ומכאן תוכל להיווצר חברה שבה יתקיים דיון אמיתי על ערכי היהדות ותוכל להתקיים יהדות פלורליסטית אמיתית.

מחובר

עבורי, היהדות היא תרבות, שהדת היא רק אחד ממרכיביה. יהדותי מתבטאת בשייכות לעם, למערכת ערכים מסוימת, אוניברסאלית. למסורת, להיסטוריה, לתרבות של לימוד, בדיקה וביקורתיות - הצגה מתמדת של שאלות וחיפוש אחר תשובות לשאלות במישור האישי והחברתי.
איני טוען שיהדות זו או אחרת טובה יותר, אין לי שום בעיה עם היהדות האורתודוכסית, כל עוד אינה שומרת את היהדות רק לעצמה. אני סבור, שהיהדות הישראלית וזו האמריקנית משלימות זו את זו. יש ליהודי אמריקה הרבה מה ללמוד על ישראל, אבל גם לנו יש הרבה מה ללמוד מהם - על איך עושים יהדות פלורליסטית אשר מתאימה את עצמה לזמן ולמקום, ואיך חווים חוויות יהודיות חיוביות ומעשירות, בפרט עבור הדור הצעיר.
אז למה אני צריך לנסוע לטקסס כדי להיות יותר יהודי?