עולים בקושי

פליטת עלייה

לפעמים כל כך קל לפגוע באדם אחר. מה ישראלי, צבר ממוצע, יודע על עולה חדש מברית המועצות  לשעבר? "יש לי איזה כמה רוסים בכיתה, אבל אני לא בקשר איתם". "רוסי"... אין מלים שיתארו בדיוק מה עולה חדש מרגיש, כאשר הוא שומע את הכינוי הזה בפעם הראשונה. כל החיים לפני העלייה הוא היה יהודי, לפעמים אפילו יהודון ויהודי מסריח. ומהיום הראשון בארץ הוא הופך להיות רוסי. מאותו היום נשלל מהעולה משהו מאוד חשוב – חלק מזהותו...

מה איכפת לרב?

ואם אותו עולה רוצה להתחתן? ולא דרך קפריסין או בולגריה, הוא רוצה להתחתן בטקס חופה אורתודוקסי, ושהמדינה תכיר בחתונתו. בקשה מופרזת? תלוי בעיני מי. לרבנות יש תשובה ברורה: אם עלית מברית המועצות לשעבר אחרי שנת  1990  - תוכיח שאתה יהודי! תביא עדים (מה הם חושבים, שכל העולים באו מאותה עיירה, בה כולם היו מכירים את כולם?), תביא כתובה של ההורים (כתובה של חתונה בברית המועצות הקומוניסטית? מצחיק מאוד)...... אני ביקשתי מאחד החברים הקרובים שלי לבוא ולהעיד על היהדות שלי. חבר הזה הוא זה שקיבל אותי בארץ, עזר לי ותמך בי בתהליך הלא פשוט של קליטה. אבל מה התברר אצל הרב? דבר שלא עניין אותי עשר שנים ולא הפריע לחברות בינינו... התברר שרק אבא שלו יהודי. ולכן אי אפשר לסמוך עליו, הוא לא יכול להיות עד. זה מה שנאמר לנו. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי באותו רגע. אם זה לא מעליב, אז מה זה מעליב?

בין ישראל לישראל

לפעמים נראה שבמסגרת אותו מאמץ שמצפים מהעולה לעשות, כדי שיקבלו אותו כיהודי, מצפים ממנו שיוותר על עברו. וגם זה מזכיר לי כמה דברים שעברו הוריי בעידן הקומוניזם, גם אז דרשו מהם להקריב את תרבות ביתם על מזבח הקולקטיב. בילדותו קראו לסבא שלי "ישראל", וכשגדל נאלץ להחליף את שמו ל"איליה" כדי לפתוח לו אפשרות ללמוד ולהתפרנס, כי הבין שעם שם כמו "ישראל" הוא לא יוכל לשרוד בברית המועצות. ועכשיו, במדינת "ישראל", מצפים מהנכד שלו שיחליף את שמו, ולא רק.

כולם יודעים שעולים מחבר העמים חוגגים את הסילבסטר. הרבה אנשים בארץ מתקשים לקבל את זה ולא מנסים להבין דבר אחד פשוט, לא חייבים לוותר על היהדות שלך כדי לחגוג את הסילבסטר. איך זה? פשוט מאוד! בברית המועצות האתיאיסטית לא היה שום קשר בין הסילבסטר לחג המולד. לכן בעיני עולים הסילבסטר תמיד נחשב כחג אזרחי בלבד, חגיגות של ראש השנה האזרחי. אז למה לוותר על משהו שגדלת עליו, משהו שחיכית לו כל כך כך כאשר היית ילד קטן, משהו שאתה כל כך אוהב? נכון שיש לנו את ראש השנה שלנו, אבל אם יש סיבה לשמוח פעם נוספת בשנה יחד עם כל העולם, למה לא?

פערים

שמעתי מהרבה עולים דבר שנשמע נורא מוזר, והאמת שגם אני אישית  מרגיש משהו דומה. לפעמים אנחנו מרגישים בארץ פחות יהודים מאשר בארץ המוצא. זה אבסורד, אבל זאת עובדה. לפני זה ידעת טוב מאוד מה מבדיל בינך לבין שאר הכיתה בבית הספר, ידעת שקיימת מדינה דמיונית העונה לשם "ישראל", בה כולם בדיוק כמוך וישמחו לקבל אותך. כמה פעמים היית שומע מאחורי הגב וגם בפנים :"סע כבר לישראל שלך!" וכאשר באמת קמת ונסעת ואתה כבר כאן, דווקא כאן אתה מרגיש פחות את היהדות שלך. אתה לא מכיר את כל החגים – מה לעשות, זה נעצר בדור של סבא וסבתא, אתה לא שולט בהסטוריה של העם היהודי – לא למדת את זה 12 שנים בבית ספר, השפה היא לא שפת האם שלך...
קשה קשה, אבל אתם יודעים מה, ככל שהזמן עובר המפתחות כאילו מתרגלים למנעול וכבר לא צריך לטפס דרך החלון. עם הזמן אתה מבין שתחושת הביתיות לא תלויה רק בדיירים האחרים, אלא גם בך.