יומן מסע

וואו, איזה קור!

משב של רוח קרה, קפואה, חובט לך ישר בפנים, בלי רחמים. לפני שהמחשבה האחרונה קופאת לך מקור, אתה תוהה - איך זה חודר כל כך מהר לעצמות?!

אני יכול לתאר את זה בצורה ממש פשוטה, זה משהו כמו הקור הנעים של המזגן כשאתה בורח מהחום המהביל ביום של חמסין באר שבעי לתוך הסופר או הקניון הקרוב. אתם מכירים את התחושה, נכון?
אז זהו, ממש דומה, רק תנמיכו את המזגן הזה למינוס עשר מעלות.

למה אני מספר לכם את זה?
כיוון שההבדל המרכזי בין החיים בבאר שבע לאילו שבמונטריאול, הוא שבמונטריאול, ברוב הזמן, אתה בורח מהקור לסופר או לקניון החמים. זה לפחות מה שחשבתי עד לא מזמן.

עד לא מזמן היה כשטסתי עם קבוצת סטודנטים מבית הלל שבאוניברסיטת בן גוריון, לביקור בקהילה היהודית במונטריאול ואצל הלל המקומי במסגרת פרויקט "גשר חי הלל". הקשר שבין הלל לשותפות 2000 החל לפני שנתיים בעקבות ביקור של סטודנטים מבית הלל מונטריאול בישראל. במהלך הביקור בבאר שבע נוצר קשר חם עם הסטודנטים ה"בן גוריונים" ובעקבות כך עלה הרעיון לשמור על הקשר בין שתי קבוצות הסטודנטים הללו.

הרבה שאלות עולות תוך כדי התפתחות הקשר שבין שתי הקבוצות. שאלות שלא הקדשתי להן מחשבה לפני כן. ובאמת, עד לפני שנתיים, כמו כל סטודנט ישראלי ממוצע, לא חשבתי בכלל על הדבר הזה שנקרא "חיים יהודיים" מחוץ למדינת ישראל.
יש יהודים בגולה? מה זה בכלל להיות יהודי בחו"ל???
ולא פעם אתה שואל את עצמך "אז מה בכלל ההבדל ביני לביניהם?"
לכאורה לא צריך להיות הבדל, שנינו הרי יהודים, סטודנטים, בגילאי העשרים פלוס.
אז מה, כשקרולין נבהלת כשהיא רואה ג'וק שרץ לו במטבח, היא לא צועקת "אמא"? וכשקצת קשה הם לא מבקשים "אלוהים תעזור לי"?
אז טוב, בצרפתית או באנגלית "אמא" לא נשמע אותו הדבר, ואת המשפט "קשה יש רק בלחם" הם לא מכירים, כי הם לא אחרי צבא, ובדרך כלל מסיימים תואר ראשון בדיוק בשלב שישראלי ממוצע חוזר מטיול במזרח.

מה ההבדל בכלל בין החיים במונטריאול לחיים בבאר שבע, חוץ מהפרשי השעות (מינוס 7), הפרשי הטמפרטורה, וכמו שלצערי נוכחתי לדעת, הפרשי מחירי המכוניות (50% מהמחיר בארץ)?

אז על השאלות האלו ועל הרבה אחרות אנו מנסים לענות תוך כדי שיחות וידאו משותפות, ותוך עבודה משותפת על פרויקטים שנקיים במהלך השנה. חלק גדול מהשאלות קיבל משמעות ברורה בביקור שערכנו בקהילה במונטריאול.

קשה לתאר את התחושות שמלוות ביקור כזה, ה"שלום" הוא בדרך כלל בעברית אך צורת החיים השונה בתכלית פורסת במלוא הדרו את ה"גרנד קניון" של הפער הבינתרבותי, המכשול העיקרי, המושג שאת ההשפעה האמיתית שלו על הקשר בין הקבוצות אתה עדיין לא מבין.

התחושות נעות בין התרשמות עזה מהמפעל הגדול שנקרא הקהילה היהודית במונטריאול, עד להבנה שלא משנה מה, עדיין זה לא מרגיש כמו בבית. מעניין ומסקרן לראות, איך תשעים אלף יהודים בעיר קרה בצפון אמריקה, מצליחים ליצור קהילה כל כך תומכת ומגובשת – ממש כמו קיבוץ קטן. בסיורים בין בתי"ס היהודים המפוארים, בין הפרויקטים החברתיים שהקהילה מקיימת רואים לאט לאט, את הערכים עליהם מושתתת הקהילה: הערבות ההדדית, האחדות, הזהות היהודית החזקה והדאגה לישראל.

בסופו של הביקור הפורה והמעניין ב"עולם היהודי" השונה כל כך מזה שלנו, נותרת תחושה של רצון עז לעשייה מקומית, לנסות וליצור חלק מהדוגמאות הרבות לעשייה שזכינו לראות שם. ואולי לתרום במעט לקיום החזון של השותפות – להפוך את באר שבע למקום טוב יותר.

אז יאללה - לעבודה...

שלומי הלל,

רכז גשר חי הלל.