תהודת זהות
עמוק בתוך היער
בשנת תשעים ושבע יצאתי לנסיעה ארוכה באירופה . לבד , עם גיטרה. בזמן הנסיעה הרגשתי את הרצון להיות צעיר כמו כל הצעירים בעולם , כלומר ללא המטען היהודי – ישראלי . רק אני עם הגיטרה: מוסיקאי, חופשי, דף חלק.
אבל דווקא רחוק מהבית מצאתי את עצמי מתרגש מהיהדות ומזדהה איתה. דרך אותיות עבריות על פסל בפראג ועד קריאת הספרים של בשביס זינגר בוורשה של אחרי נפילת הקומוניזם.
חיפשתי אחרי שרידי השכונה שבה חיה המשפחה של אבא. אבי ברח מהגרמנים, ובמחנה המעבר של אחרי המלחמה כשעמדה בפניו האופציה לבחור בין אמריקה לישראל - בחר להגיע לכאן. בדרך הוא נעצר על ידי הבריטים והוגלה לקפריסין. ולאחר זמן הוא הגיע לפה והשתתף בהקמת המדינה.
עצמאותה
אם להודות על האמת, לכולנו יש נטייה להסתכלות נוסטלגית-אופטימית על העבר...אבל גם לפני 50 שנה, למרות המיתוסים והתדמית השוויונית סוציאליסטית של התנועה הציונית ודור הפלמ"ח- שוויון לא היה שם...
כדברי יגאל אלון: "... אין להתעלם ממגבלותיה הטבעיות של האישה (?!?!?!?!- הערת המחברות...) ובבואנו לאמן אותה ולשבצה בתפקידי היחידה אל נשכח את ייעוד האמהות של החיילות...".
אירוע יום ד'- ליגת האלופות : סיפורה של ליגת טרזין
אנחנו יושבים בפאב, עשן הסיגריות מסתלסל סביבנו.
סוף כל סוף הצליחה המלצרית לחמוק מבין פקעת האנשים ולהגיע לשולחן הרעוע לידו אנו ישובים. בצעקת היא מנסה להבין מה נבקש להזמין.
כשלא מסתירים לנו את המסך אנו רואים את השחקנים במנהרה נערכים לעלייה למגרש. כמעט יום חג היום, חצי גמר ליגת האלופות.
החבר'ה מציעים שנשתה בירה גרמנית לפי המבצע בבאר. אני פוטר אותם בלי לחשוב פעמיים.
לך תזדהה!
ME אני?
אני כואב את השכול של אמא פלסטינאית ומאחל להם רמת חיים דומה לשלי, מה שהופך אותי לשמאלן. לא תומך בעקירתה של משפחה במסגרת תכנית ההתנתקות, מה שהופך אותי לימני. אני מגדל ציפורן בזרת ובאמה עונד טבעת זהב גרנדיוזית, מה שהופך אותי לערס. אני בוכה בסרטים או סתם אחת לכמה שבועות, מה שהופך אותי לסיסי . מכור למכנסי שרוול, מעדיף את סיני על ניו יורק ומעדיף לקרוא ספרי קבלה, מה שהופך אותי לרוחני. בעל תארים בכלכלה ומינהל עסקים, מה שהופך אותי לבורגני-חומרני. כששואלים אותי לשלומי אני עונה 'ברוך השם' ומדבר בשבחי הבורא, מה שהופך אותי לדתי. לא מקיים שום מצווה שהוצבה לי כחובה, מה שהופך אותי לחילוני.
אני לא יכול להיות משהו אחד מבלי להיות גם ההיפך, מה שהופך אותי לחסר אופי.
יופי-טופי.