פליטת עלייה
לפעמים כל כך קל לפגוע באדם אחר. מה ישראלי, צבר ממוצע, יודע על עולה חדש מברית המועצות לשעבר? "יש לי איזה כמה רוסים בכיתה, אבל אני לא בקשר איתם". "רוסי"... אין מלים שיתארו בדיוק מה עולה חדש מרגיש, כאשר הוא שומע את הכינוי הזה בפעם הראשונה. כל החיים לפני העלייה הוא היה יהודי, לפעמים אפילו יהודון ויהודי מסריח. ומהיום הראשון בארץ הוא הופך להיות רוסי. מאותו היום נשלל מהעולה משהו מאוד חשוב – חלק מזהותו...
ME אני?
אני כואב את השכול של אמא פלסטינאית ומאחל להם רמת חיים דומה לשלי, מה שהופך אותי לשמאלן. לא תומך בעקירתה של משפחה במסגרת תכנית ההתנתקות, מה שהופך אותי לימני. אני מגדל ציפורן בזרת ובאמה עונד טבעת זהב גרנדיוזית, מה שהופך אותי לערס. אני בוכה בסרטים או סתם אחת לכמה שבועות, מה שהופך אותי לסיסי . מכור למכנסי שרוול, מעדיף את סיני על ניו יורק ומעדיף לקרוא ספרי קבלה, מה שהופך אותי לרוחני. בעל תארים בכלכלה ומינהל עסקים, מה שהופך אותי לבורגני-חומרני. כששואלים אותי לשלומי אני עונה 'ברוך השם' ומדבר בשבחי הבורא, מה שהופך אותי לדתי. לא מקיים שום מצווה שהוצבה לי כחובה, מה שהופך אותי לחילוני.
אני לא יכול להיות משהו אחד מבלי להיות גם ההיפך, מה שהופך אותי לחסר אופי.
יופי-טופי.
וואו, איזה קור!
משב של רוח קרה, קפואה, חובט לך ישר בפנים, בלי רחמים. לפני שהמחשבה האחרונה קופאת לך מקור, אתה תוהה - איך זה חודר כל כך מהר לעצמות?!
אני יכול לתאר את זה בצורה ממש פשוטה, זה משהו כמו הקור הנעים של המזגן כשאתה בורח מהחום המהביל ביום של חמסין באר שבעי לתוך הסופר או הקניון הקרוב. אתם מכירים את התחושה, נכון?
אז זהו, ממש דומה, רק תנמיכו את המזגן הזה למינוס עשר מעלות.
אשת חיל מי ימצא?
הרבה פעמים אני מרגישה שהזהות הנשית והזהות היהודית שלי, איך לומר, קשה להן אחת עם השנייה.
אשת חיל קשה למצוא, לכן שרים שיר הלל לאישה שמבשלת, מנקה ומטפלת בילדים; "צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל...". זוהי אשת חיל חרוצה, שעפ"י המודל המוצע עסוקה בלאפשר לכל האחרים לעסוק בעניינם. אמנם הילדים, החינוך, המשכיות הבית והעם היהודי הם מאד חשובים, אבל באותו עולם בראש סדר העדיפויות עומד דווקא לימוד התורה ומשם האישה מודרת.
קשה לי לקבל את העובדה שמדי בוקר מתפללים הגברים ואומרים "ברוך שלא עשני אישה". קשה לי באותה מידה, ואולי אף יותר, עם הנימוק שקבלתי: אישה קרובה יותר לאלוהים ולכן עליה להתאמץ פחות בהתקרבות לאל.
אמור לי מה חגך ואומר לך מי אתה ...
לפני שהחלטתי מה לכתוב ביקשתי לי שם לקטע, ומאחר ומדובר בחג חשבתי לקרוא לו בשמו. ואופס דילמה, יש לו כמה שמות. אז באיזה לבחור? ומה כל שם אומר על בוחרו? בדקתי מה זה אומר עלי השם שאני בוחר לחג.
בשנת תשעים ושבע יצאתי לנסיעה ארוכה באירופה . לבד , עם גיטרה. בזמן הנסיעה הרגשתי את הרצון להיות צעיר כמו כל הצעירים בעולם , כלומר ללא המטען היהודי – ישראלי . רק אני עם הגיטרה: מוסיקאי, חופשי, דף חלק.
אבל דווקא רחוק מהבית מצאתי את עצמי מתרגש מהיהדות ומזדהה איתה. דרך אותיות עבריות על פסל בפראג ועד קריאת הספרים של בשביס זינגר בוורשה של אחרי נפילת הקומוניזם.
חיפשתי אחרי שרידי השכונה שבה חיה המשפחה של אבא. אבי ברח מהגרמנים, ובמחנה המעבר של אחרי המלחמה כשעמדה בפניו האופציה לבחור בין אמריקה לישראל - בחר להגיע לכאן. בדרך הוא נעצר על ידי הבריטים והוגלה לקפריסין. ולאחר זמן הוא הגיע לפה והשתתף בהקמת המדינה.
כעובדיה, הוטל עלי לפסוק: מי הוא יהודי? חיפשתי לא מצאתי ואז הבנתי - עדיף סיפור אחד ביד משני סיחים בלי אש.
יעני me אני?
במסגרת תפקידי בהלל – המרכז לחיים יהודיים בקמפוס – יוצא לי להיתקל הרבה בשאלה 'מי הוא יהודי?'. עניין שלא עניין אותי יותר מדי לפני כן. אישית, אני בד"כ סתם מישהו שלא מגדיר את עצמו. כל הגדרה גורמת לי להתהלך באי נוחות, כאילו הלבישו עלי סוודר לא נוח שצר בשרוולים ומגרד בצוואר. מתישהו בילדותי הגעתי למסקנה שכל שיוך שלי לאיזושהי קבוצה מיד מקים עלי את כל אויביה משכבר הימים. ואני לא זקוק לאויבים. אין לי מה לעשות איתם. כשסיפרה לי המורה להיסטוריה כמה אויבים יש ליהדות, עשיתי אחד ועוד אחד, והבנתי שעדיף לא להיות יהודי. מה שלא הפריע למורה לתנ"ך להמשיך לספר לי על אבות אבותיי, שקרו להם כל מיני ניסים ונפלאות, שמסבירים למה אנחנו חוגגים את החגים...
אם להודות על האמת, לכולנו יש נטייה להסתכלות נוסטלגית-אופטימית על העבר...אבל גם לפני 50 שנה, למרות המיתוסים והתדמית השוויונית סוציאליסטית של התנועה הציונית ודור הפלמ"ח- שוויון לא היה שם...
כדברי יגאל אלון: "... אין להתעלם ממגבלותיה הטבעיות של האישה (?!?!?!?!- הערת המחברות...) ובבואנו לאמן אותה ולשבצה בתפקידי היחידה אל נשכח את ייעוד האמהות של החיילות...".
בקיץ האחרון נסעתי מטעם הסוכנות היהודית להדריך במחנה קיץ לנוער יהודי-אמריקני בטקסס. המחנה מנוהל על ידי תנועת היהדות הרפורמית באמריקה, שהמקבילה שלה בישראל היא התנועה ליהדות מתקדמת. לאחר מכן גם ביקרתי במספר קהילות רפורמיות בארצות-הברית, התארחתי אצל משפחות בחגי תשרי וניהלתי שיחות ארוכות עם ישראלים ואמריקנים רבים. המסע הזה חולל תמורה ביחסי אל היהדות והניעה אותי לעיין מחדש במרכיבי הזהות היהודית שלי.
הלל באוניברסיטת בן גוריון בנגב
דואר אלקטרוני: info@hillelbgu.org.il
